מעשה בעובד בן 55, אחראי הסעות בעירייה מקומית. העובד היה עובד ותיק (מעל ל-20 שנה בתפקיד), כאשר מעליו הייתה מנהלת מטעם העירייה שבין תפקידיה היה לפקח על תפקוד העובד. טרם התאונה הרוויח העובד משכורת חודשית של 15,000 ש"ח (ברוטו).
באחד הימים, לא הגיעה אחת ההסעות שאמורה הייתה לאסוף את התזמורת המקומית. המנהלת פנתה לעובד שהיה אחראי על ההסעות, ושמשרדו היה סמוך לשלה ושאלה מדוע הוא לא הזמין את ההסעה. העובד הסביר לה שמנהל התזמורת הוא זה שאמור להזמין ההסעה שאיננה ההסעה הקבועה, אלא חברה חיצונית.
המנהלת החלה לצעוק על האיש שמאחר ויש נהגי אוטובוס שהם עובדי עירייה שפנויים, היה עליו לשבץ אותם להסעה ולא לפנות להסעה חיצונית ושהיא בטוחה שהוא מקבל שוחד וטובות הנאה תמורת השיבוץ. העובד שלא נשאר חייב החל לנסות לענות לה ולפתע החל לחוש חולשה בכל גופו ופנה למשרדו לנוח. אחד מעובדיו שחש למקום בשל הצעקות, הגיש לו משכך כאבים וכוס מים.
לאחר מספר דקות, ומאחר ולא חש בהטבה, ביקש האיש מהעובד להסיעו לבית החולים הקרוב. בדיקה פשוטה אבחנה כי האיש לקה בליבו בעקבות הויכוח עם המנהלת והוא נאלץ לעבור צנתור ובעקבותיו אף ניתוח מעקפים.
בעקבות האירוע היה העובד בחופשת מחלה במשך חצי שנה שלאחריה חזר לעבוד כאחראי הסעות. לאחר מספר חודשים בהם עבד כאחראי הסעות במשרה מלאה, נאלץ העובד להקטין את היקף עבודתו מאחר ולא היה מסוגל לעבוד באותו היקף משרה.
לאחר מספר חודשים נוסף נאלץ לחזור לעבוד כנהג (ובאופן משמעותי לרדת בשכר אותו קיבל טרם האירוע), וכשנתיים אחרי האירוע נאלץ לצאת לפנסיה מוקדמת מאחר ולא היה מסוגל להמשיך ולתפקד כנהג.
מאחר ומדובר באירוע חריג, נעשתה פנייה לביטוח הלאומי להכיר באיש כנפגע עבודה. לאחר שסירב הביטוח הלאומי משך 3 שנים להכיר בתאונה כתאונה עבודה, נוהל התיק בבית הדין לעבודה ובסופו הוכרע כי אכן מדובר בתאונת עבודה, וועדה רפואית מטעם הביטוח הלאומי קבעה לאיש נכות צמיתה של 25% מיום האירוע.
בשל הקביעה זכה העובד בקצבה חודשית, וכן במענק חד פעמי (כשקלול רטרואקטיבי של הקצבאות שלא ניתנו לו עד למועד ההכרה הרטרואקטיבי. בסה"כ מדובר היה בסכום של כ-550,000 ש"ח שאת חלקו קיבל העובד במרוכז והשאר בקצבה חודשית.
לאחר מכן הוגשה תביעת רשלנות כנגד המעביד (כאחראי על התנהגות המנהלת), כאשר חוות דעת מטעם התובע קבעה אף היא שנותרה לו נכות בגובה 25%.
בשל העובדה שמדובר בהתרשלות די ברורה שהרי המעביד אחראי על התנהגות עובדיו, נעשתה פנייה לחברת הביטוח של העירייה. לאחר מספר תכתובות הוחלט כי נגיש לחברת הביטוח תחשיב לשם פשרה.
תחשיב שהוגש לביטוח ככל פיצויים עבור הרכיבים הבאים: הפסד השתכרות של העובד לעבר ולעתיד, אובדן זכויות פנסיוניות, אובדן קרנות חיסכון להן היה זכאי כעובד העירייה, כאב וסבל, הוצאות, עזרת צד ג' וכו'.
מאחר והעובד לא המשיך לעבוד עד גיל פנסיה, הוא למעשה הפסיד בכל חודש את ההפרש בין שכרו לפני האירוע לשכרו לאחר האירוע (ובהמשך ההפרש בין השכר לפני לקצבת הפנסיה). בנוסף ומאחר ופנסיה מחושבת גם על פי חודשי עבודה, העובד למעשה קיבל פנסיה נמוכה מזו שהיה יכול לקבל לו המשיך לעבוד עד גיל 67 במקום עד גיל 57.
גם ההפרשות לקרנות ההשתלמות השונות להן היה זכאי (השתתפות אישית בסך 300 ש"ח מול 700 מהמעביד) מדי חודש, אף הן נמנעו מן העובד וניתן לראות בהם את נזקיו מהאירוע.
תחשיב מטעמנו (לאחר קיזוז 550,000 ש"ח מהביטוח הלאומי), הועבר לחברת הביטוח, כאשר הודענו לביטוח כי נהיה מוכנים לפשרה המקזזת 30% מסכום זה.
בשלב זה המשא ומתן טרם הסתיים. עם סיום התיק, יפורסם עדכון על הפשרה שהושגה.
הערה1: מדובר במקרה אמיתי המהנוהל בימים אלו על ידי כותב המאמר.
הערה2: אין האמור לעיל מהווה ייעוץ משפטי ואין הוא מחליף פנייה לעורך דין, לשם הערכת סיכויי תביעה.
